<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבא הלכתא נותן טעם לפגם מותר כלומר בכל איסורין שבתורה ואפילו בהאי עובדא דאתינן עליה דהיינו עכברא בשכרא, דאין לך בעולם פגום אסור דבר תורה בעודו בפגמו ועכברא בשכרא לא ידענא טעמיה דרב, אי משום דסבר רב נותן טעם לפגם אסור כלומר או בכלהו איסורין או בהאי דהיינו עכבר משום דפרט ביה רחמנא בהדיא, הילכך לא סגיא בלאו הכי, ולית הלכתא כותיה לא בהא ולא בהא אלא בכל מקום כל הפגום מותר ונותן טעם שלו מותר, וכן עכבר וכיוצא בו בעודו בפגמו מותר ועכבר דפרט ביה רחמנא עכברא דדברא הוא דהוי לשבח, ואי משום דסבר רב עכברא בשכרא אשבוחי משבח פירש ולמיתביה בשכרא לא מאיס כלל והרי הוא משביחו, וכיון שהוא בעצמו אסור ואינו ניתר אלא מתוך פגמו ולא נשתנה אחר מיתתו כל זמן שיהא לו שום הכשר שיהא מושבח על ידו כגון נתינת טעם עכבר בשכר הרי זה אסור. ומיהו סברא דרב קאמר אבל איהו מסתברא דלא סבירא ליה הכי לא בהא ולא בהא ולא סבירא ליה דעכברא בשכרא משבח. נקיטינן השתא דכל נותן טעם לפגם מותר. וכל הדברים הפגומין והמאוסין כגון עכבר וכיוצא בו בעודן בפגמן הרי הן מותרין גופן וצירן ורוטבן, ואם קודם שנשתנה גופן הוכשרו ע"י תערובת איסורין. איבעיא להו נפל לגו חלא מאי א"ל רב הלל לרב אשי הוה עובדא בי רב כהנא ואסר רב כהנא פי' דסבר עכברא בחלא משבח אמר ליה ההוא אימרטוטי אימרטט פי' נמרט היה שערו והתם משבח בחלא, ולא כדברי המחבר שפי' נחתך ומשום חשש שמא יאכל בכעדשה אגב חומץ, שאין לך דבר פגום אסור, אלא הרי זה כהיתר שנמאס שיש בו משום שיקוץ נפש. ומאי דאמרינן (מכות ט"ז, ב') אכל פוטיתא לוקה ה' אכל צירעה לוקה שש אכל נמלה לוקה חמש סיומי מילתא בעלמא הוא ודילמא איכא דכותיהו דלא מאיסי. רב אחא שיער בחלא בחמשין וסבר דעכברא לא יהיב טעמא בטפי. שמואל שיער בשכרא בששים, והלכתא אידי ואידי בששים פי' דחיישינן דילמא משבח בחלא ובשכרא הא בשאר מילי פשיטא דלא חיישינן ושרי.
